ההגדרה הקולעת ביותר שמצאתי לסיפורים הקצרצרים של דורית ויסמן, הכלולים בלאחת והיחידה, היא ״ Snapshot ״. התרגום המקובל של ״ Snapshot ״ לעברית הוא ״תצלום״ או ״תמונה״ אבל התרגום הזה מאבד
את רובדי המשמעות שיש למילה באנגלית. לפועל “ Snap ״ יש מגוון של משמעותיות וביניהן: שָׁבַר או נִשׁבַּר, פֻּצַּח, גָּעַר, הרים קול, נָבַח, הִתְפָּרֵץ. כלומר, זהו פועל שמתייחס לפעולות חדות, פתאומיות, חזקות ואלימות.
״Snapshot״ הוא, אם כן, לא סתם צילום אלא הוא צילום שחותך או שובר, באופן שיש בו אלימות מסוימת, רגע מתוך רצף החיים. הרגעים שדורית חותכת מהחיים הם, רוב הזמן, לא רגעים רגועים. אלה הם רגעים שיש בהם נגיעה ביסודות העזים של החיים: ארוס ותנטוס, סקס ומוות. פגישה מקרית בעבודה עם המאהבת (לשעבר) של בן זוגה של המספרת, מפגשים אינטימיים עם נשים, שיעורי נגינה עם מורה לפסנתר שמעוררים במספרת תחושות ארוטיות, השבועות האחרונים לחייה של אמא שלה במוסד גריאטרי, ביקור אצל המשורר אורי ברנשטיין זמן קצר לפני מותו, יומנו של הדוד שהתאבד בקפיצה מגשר ״שער הזהב״ בסן פרנסיסקו (לא יומן מקורי אלא יומן שדורית חיברה) - כל אלו הם “ Snapshots ״ שהמעבר ביניהן הוא לא הדפדוף המוכר והנינוח באלבום תמונות משפחתי אלא הוא מסע טורד מנוחה במעין אלבום תמונות אלטרנטיבי — שמתעד את אחורי הקלעים של מה שמוצג בדרך כלל באלבום המשפחתי. בין הסיפורים משובצים צילומים שדורית צילמה וכך, אל ה־״Snapshots״ המילוליים מתלווים תצלומים ויזואליים שמעצימים את החוויה של דפדוף באלבום תמונות ומוסיפים לה עוד רובד של צורה וצבע שמגשר בין הרגעים שנחתכו מתוך רצף החיים ושוזר אותם מחדש על החוט העדין והחמקמק של הנרטיב הרציף שאנחנו חווים, או אולי מדמיינים שאנחנו חווים, מלידה עד מוות.

יובל יבנה