"שיר של יום" עוסק באופן פּרודי בעולם ההתחדשות היהודית בישראל. גיבור הרומן, ישמעאל דותן, מחפש "פרוייקט מנצח" כדי "להוריד לרצפה" מיליון דולאר ממיליונר אמריקאי עבור הקרן הפילנתרופית שהוא עובד בה. עלילת הרומן מתרחשת במשך שבוע אחד ומדי יום ישמעאל מבקר בפרוייקט הזוי אחר - רב אמריקאי שמנהל תפילה טרנסאטלנטית דרך האינטרנט, בית מדרש לבּרוקרים, צעירים דוברי רוסית שעורכים קבלת שבת בדרום תל אביב במסגרתה הם "מציגים" את ימי השבוע, חברי קומונה גלילית שממציאים טקס לכל יום מימי השבוע כדי "לחגוג את החול". בערבּו של כל יום ישמעאל חוזר אל ביתו בירושלים - אל אשתו הדר (שלאכזבתו הרבה עייפה מדי בשביל סקס) ואל ילדיו גדעון ומאיה (להם הוא מספר סיפור בהמשכים שהמציא על "גבריאל שהגיע דרך הציפית אל עיר השחקנים").

המפגש של ישמעאל עם עולם ההתחדשות היהודית מעלה שאלות הקשורות למתחים שבין מסורת לחידוש, בין יחיד לקהילה ובין קודש לחול. מוטיב מרכזי נוסף ברומן הוא התיאטרון - במהלך השבוע בו מתרחשת העלילה מתקיים בירושלים פסטיבל תיאטרון הבובות הב"ל וישמעאל פוגש, בהקשרים שונים, בובות ובובנאים המשתתפים בפסטיבל. לאורך הרומן רודפים אותו דמותו המסתורית של הליצן עם תיבת הנגינה ומילות השיר המטרידות שהוא שר בחצר החאן בפתיחת הרומן. שאלת היחסים בין השחקן והקהל שבה ועולה ברומן - עיתים בהקשר של התיאטרון עצמו ועיתים כמטאפורה ליחסים שבין יחיד וקהילה.

מקורות ההשראה של "שיר של יום" נעים בין מסכת "תענית" ל "מובי דיק", בין סידור התפילה ל "האמן ומרגריטה", בין רבי נחמן לברנר, בין יהודה עמיחי ומאיר אריאל לאלן גינזברג ולדילן. "שיר של יום" הוא השיר שהיו הלויים שרים בבית המקדש אבל הוא גם שירה מודרנית ושירי פופ ורוק שמלווים את ישמעאל במסעו דרך ימי השבוע. מעל לכול, "שיר של יום" הוא מסע חיפוש עיקש אחרי "שירת החול" - אותו "אבק כוכבים" מסתורי שכאשר הוא נוחת עליך היום יום התפל מתמלא במשמעות ואתה הופך מקהל פסיבי לשחקן המשחק באומץ את המחזה של חייו.

זהו אחד מהרומנים הישראליים הטובים ביותר שקראתי בשנתיים שלוש האחרונות” (אריק גלסנר)