אם אתם אוהבים לקרוא, אם אתם אוהבים לכתוב ומוצאים את עצמכם כותבים בכל רגע, באוטובוס, תוך כדי הליכה ברחוב, על פיסות ניר מרופטות או במחברות משובחות, הספר הזה בדיוק בשבילכם.
הכירו את ג'יי זי’ צימקינוב, או בשמו המלא יוסף (סטלין) זלמן צימקינוב. סופר כושל שצמא להכרה, שתיין מדופלם, איש מילים מהמחתרת. בקול ייחודי, שפה גבוהה ובוטה, בהומור נטול תקינות פוליטית מגולל ליבליך את סיפורו של ג'יי זי, המתרחש בניו יורק, ליתר דיוק בברוקלין, מסוף שנות ה- 70 ועד תחילת שנות האלפיים. דרך עיניו של ג'י זי אנו נכנסים עמוק לביצה הפוליטית של עולם הספרות - מוציאים לאור, עורכים, לקטורים, מבקרים וסוכנים. לג'י זי לב בוער. הוא אינו חס על איש ברפובליקה הבוהמית שלו, ופוגש דמויות קומיות, טרגיות ולעיתים אבסורדיות.
(תמי לבנת מלכה, עורכת הספר)

מתוך הספר:
לאחר שכילה את הוודקה בשתי לגימות החל המחבר לראיין את הסייען, שיהפוך אם ברצונו ואם לאו לפונדקאי, לגיבור של סיפור חדש. גניבת מידע וזהויות מסוג זה מעוררות בג'יי-זי הטוב גיחוך עקמומי ומעוות, צחוק אילם של חדל אישים שמתפרץ בקול מיד לאחר שהיצור התמים נעלם, מבלי לחוש שבשרו נחרך ושהוא הופך למושא חקירתו של המחבר ואולי של עולם הספרות כולו, שחודר תחת עורו כתולעים לגופה.
"כן! כן!! בעט לו בראש, נו כבר! שפוך עליו נפט, חחחחח!!" צועק המחבר לאוויר הצונן של רקטור סטריט המרוקן, כשהוא מדדה ומתנודד לסאבווי. אין דבר המעורר יותר את דמיונו החולני מיאפי מבוסם של יום שישי אחרי העבודה. והנה, לא בכל יום נתקל ג'יי-זי בנכס כמו ארצ'יבלד, איש שמתאר בקולי קולות כיצד 'בחורה' שהוא מתגאה כי 'דפק וזרק' העזה לרסס כתובת נאצה 'יסורס ארצ'יבלד סטביצקי!' בקו שחור בלתי מיומן ונוטף טיפות צבע על הפרארי האדומה שלו ולחרוץ בכלי חד - סכין או מברג - שריטות איומות במכונית היוקרה בבת-עינו. כקינוח לנקמתה המתוקה, הוא מצא פתק מבושם שלשונו "אתה חתיכת כלב בן זונה, ארצ'יבלד, ואם רק תעז להתלונן במשטרה, אני אגלה איך כפית את עצמך עליי בשירותים של המועדון ההוא. בלא-ברכה ולא שלך (ואתה יודע מי זאת), אודרי."